ביום שבו נפרדו דרכנו,
זו בהחלט היתה קריאת השכמה- שבעצם הבנתי
פה אני מקבלת הזדמנות שנייה על כל מה שרציתי לעשות אחרת ולא עשיתי.
קריאת ההשכמה הזו לא מגיעה סתם- אלא היא ממקום הכי נמוך שיש
ממקום שבו כשהיינו כזוג- זה פשוט לא עבד,
זה בהתחלה נראה כמו איזה מכשול קטן וכל פעם התווסף לו עוד ועוד ולבסוף הבנתי שכל המכשולים היו שם- אני פשוט לא באמת רציתי לראות אותם.
כשהבנתי שהדרך שלנו הסתיימה- זה היה קשוח לקבל את זה,
הרי היינו כלכך הרבה שנים ביחד
והוא האיש שהתרגלתי שיהיה לצידי,
מה אם באמת בחוץ אין כלום?????
אז נתתי לזה שוב פעם הזדמנות ועוד ועוד עד שיום אחד- פשוט קיבלתי קריאת השכמה,
הבנתי שאין שום רצון ובטח שגם לא לו- להשאר במצב הזה
להזדקן ביחד כשיש כזו חוסר התאמה ואף כבר לא נשארו יותר מילים,
הכל כבר נאמר ורק חיכינו למי שישאזור את האומץ ויאמר די.
פתאום הבנתי שזה ממש לא מפחיד שם בחוץ
ואפילו עדיף לי להיות לבד מאשר בזוג שכבר לא רואה אחת את השני,
ויצאתי למסע של חיי,
זה חתיכת מסע
כי הפעם המסע הזה הוא שלי- ואני היא זו שמצרפת אליי את מי שאני בוחרת וכשאני בוחרת להיות לבד אני לבד,
כשאני בוחרת להיות בקבוצה אני מוקפת אנשים.
קיבלתי בעצם מתנת בחירה- כאשר יש לי צידה נהדרת לדרך,
אני לא ילדה, אני לא תמימה, יודעת לברור ויודעת מה נכון לי
עשיתי דבר או שניים בחיי, אני כבר אמא, אני כבר לא מפחדת, עברתי כל מיני סיטואציות בחיים ויש לי בינה שעם השנים רכשתי.
עכשיו כשאני בפריים שלי- הבנתי- שזה הרגע להחליט שזה שלי.
ולאורך השנים הכרתי, חוויתי, בכיתי, נפלתי, צחקתי, הקמתי, עזרתי והענקתי ואז הבנתי- שצריך להפיץ את הבשורה לכמה שיותר.
אז הקמתי מועדון- המועדון של ענת, מועדון לגרושים וגרושות בני ה-40+
שקיבלו קריאת השכמה אבל קצת יותר קשה להם להתעורר,
כשהכל כלכך לא מוגדר ולא מובן וכל מה שהכירו פשוט נעלם.
זה בדיוק המקום שבו המועדון מושיט להם יד לעזרה- כי הם כבר הבינו שלבד זה יותר קשה ולא מעוניינים יותר להרגיש כך,
במועדון של ענת, הם כבר לא ירגישו לבד, אלא תהיו במקום שבו תוכלו להרגיש עטופים, המועדון לא ייתן לכם ליפול אלא רק לצמוח, מקום שבו יראה שיש גם דרך אחרת- ישנו אור בקצםה המנהרה ועם הכלים הנכונים והאנשים שמסביב יוכלו לצאת למסע מרגש, מאחד, מרפא ומרומם.
מקום שבו קריאת ההשכמה הזו תעיף אתכם מהמיטה שכבר לא למידות שלכם
הגיע הזמן- לשינוי.
הגיע הזמן להחליט שזה שלך.